איריס לביא
ביוטופ, אורלי קסטל-בלום
הוצאת הקיבוץ המאוחד
233 עמודים
ז'וזף שימל, מרצה לצרפתית שפוטר מעבודתו באוניברסיטה, מספר בגוף ראשון על חייו בדירתו בשדרות שאול המלך בתל אביב. סיפורו מורכב ממאות פרטים אפורים, בנאליים ולא באמת חשובים: על האוספים שלו, החסכונות שלו, חסרי הבית אותם הוא פוגש בסביבת מגוריו, עבודתו החלופית כמלווה אזרחים צרפתיים שרוצים לעלות לארץ, טיוליו עם כלבו ועוד.
כאשר הוא מקבל ירושה – בית בצרפת – חייו משתנים מעט והוא הופך בעל רכוש שנוסע בין נורמנדי לתל אביב, אבל עדיין דיווחיו וגם מפגשיו המועטים עם אחרים (בעיקר עם חסר הבית אבל גם חבורת נוכלים) – אפורים ושוממים.
זה ספר מוזר. הוא מאוד שונה מ"דולי סיטי" המטורף והמבריק של קסטל-בלום. אין בו לכאורה שום דבר מעניין, מלהיב, דרמטי. הכול אפור, חלול, משמים, רוטיני וחסר עניין, אבל משהו אצל קסטל-בלום – בתיאורים או בלשון – מושך לקרוא עוד, אולי מתוך רצון או תקווה לראות אם משהו מעניין, משנה חיים או משמעותי יקרה סוף סוף למר שימל או שיהיה איזהו קתרזיס, תוך שהדבר חושף למעשה את חוסר המשמעות והבינוניות של החיים.
