איריס לביא
שלוש, דרור משעני
269 עמודים
הוצאת אחוזת בית ספרים
זה ספר שקצת קשה לכתוב עליו מחשש לספוילרים, אבל אני מנסה.
הספר בנוי מ- 3 חלקים שבתחילה נראים לא קשורים זו לזה אך עד מהרה מתגלה הקשר ביניהם. בחלק הראשון מסופר על אשה גרושה, אורנה, אם לילד צעיר ורגיש שהוא כל עולמה, שמתחילה לצאת עם גבר, גרוש גם הוא, רק כדי להכריח את עצמה לחזור לסוג של חיים נורמליים. הרומן המהוסס נפרש לעינינו צעד אחר צעד לצד הקשר הקרוב שלה עם בנה – לכאורה שום דבר מיוחד או בלתי שגרתי – עד 2 העמודים האחרונים המאוד בלתי צפויים. העמודים האלה שבהם הקורא נתפס לא מוכן ובהם אורנה מאבדת את האפשרות להיות עם בנה – מהווים, לדעתי, את הרגע המחולל, הלב הרגשי והמנוע לספר כולו. ושם זרם עיקר מעיין הדמעות שלי.
אם מתגברים על הדמעות ועוברים לחלקים הבאים – ועוברים, תאמינו לי שעוברים כי אנחנו רוצים לפענח מה קרה ומה עומד לקרות – אנחנו מחפשים בעצם פתרון ותשובה למה שהתרחש בסוף החלק הראשון. אנחנו מגלים דפוסי התנהגות מדאיגים שהולכים והופכים מאיימים של דמויות אחרות (בעיקר אחת) ששבות ומופיעות גם בחלקים האלה. ואנחנו מוטרדים על אף ואולי דווקא בגלל שמדובר בגיבורות אחרות.
הכול נקשר בסופו של דבר, או כמעט הכול – כי תשובה על הסיבה למאורע המרכזי שבחלק הראשון לא מתקבלת באופן משביע רצון וזה אולי הדבר המאכזב ביותר בספר.
מלבד זאת, הספר מותח מאוד, כתוב היטב, באופן מדויק, חד וחותך, כמו איזמל של מנתחים. אין בו הרבה תיאורים של רגשות אלא יותר של מעשים ופעולות וברוב המקרים זה מה שמעניק את החדות והדיוק וחושף כאבים ורגשות תת-קרקעיים. משעני גם משחק עם זמני עבר, הווה ועתיד מה שמעניק גם כן ייחוד ונראה שהוא שולט היטב במעברי הזמנים הללו אבל נראה לי שהספר היה עובד מצוין גם בלעדיהם.
נקודה אחרונה שעלתה לי פתאום – שמות כל הגיבורות בשלושת החלקים מתחילים ב- א' ומסתיימים ב- ה'. אני מניחה שזה לא מקרי אבל בלי לחשוף ספוילר נוסף - לא מצליחה למצוא סיבה מספקת, פרט לעובדה שהן חולקות גורל דומה.
