האחיות

האחיות

האחיות, איימי מקללן

הוצאת תכלת

תרגום: קטיה בנוביץ'

352 עמודים

מותחן כהלכתו – שרה ווליס לוקה בתסמונת נדירה, פרוסופגנוזיה (עיוורון פנים), בעקבות תאונה שעברה לפני כעשרים שנה שבה גיסה נהרג והיא עצמה נפצעה קשה. היא אינה מזהה פרצופים ונזקקת לסימני זיהוי וטכניקות התמודדות שונות כדי לזהות אנשים, גם כאלה שהיא מכירה היטב, כמו אחותה האהובה ג'ואנה, עמה היא מתגוררת מאז התאונה, האחיין שלה וכו'. כשג'ואנה נרצחת באכזריות – על ידי מישהו שברור שהיא מכירה – והיא עצמה נפצעת קשה על ידי הרוצח, עולמה חרב עליה בשנית. היא נחשדת על ידי המשטרה שהיא הרוצחת ועליה להתמודד הן עם האבל הכבד, הן עם הצורך לטהר את שמה ולמצוא את הרוצח האמיתי, והן עם ההכרח להתמודד עם החיים האמיתיים מהם נמנעה כמעט לחלוטין מאז התאונה בחסות טיפולה של אחותה שדאגה לכל צרכיה.

הספר מורכב מפרקי הווה שמתארים את השתלשלות האירועים הנוכחיים והחיפוש אחר הרוצח לצד פרקי עבר שחושפים בהדרגה את סודותיהן של הדמויות השונות, סודות שמסבירים את אירוע ההווה.

הספר מרתק, מותח ומטפל בליקוי נדיר שלא מוכר כל כך ומנצל אותו היטב למטרת בניית מתח תמידי. הסופרת מיטיבה לתאר עולם מרוסק של נפש רעועה, חסרת בטחון, מדוכאת ועמוסת רגשי אשמה ותחושת פספוס, שנראה כאילו עומדת לקרוס בכל שנייה ואני, לפחות, נמשכתי לתיאורים האלה שגרמו לי להיות לגמרי בעד הגיבורה.

על הצד הבעייתי – חלק מהסודות הנגלים במהלך הספר קלים לניחוש, אולי מכיוון שפזורים רמזים רבים להם, וחלק מהחשודים האלטרנטיביים שהסופרת מנפקת נראים כמצוצים מהאצבע וניתן היה לדעתי לבנות את הדמויות שלהם בצורה משכנעת יותר או לספק להם מניע טוב יותר לרצח, אבל אני חייבת להודות שכמעט עד הפרקים האחרונים לא הצלחתי לעלות על הרוצח, והיי – בסופו של דבר, זה אחד הדברים החשובים שאני מחפשת בספרי מתח.