איריס לביא
מועדון הרצח של יום חמישי, ריצ'רד אוסמן
תרגום: הדסה הנדלר
תכלת
391 עמודים
בכפר גמלאים אקסקלוסיבי בלב קנט נפגשים אחת לשבוע ארבעה קשישים בגילאי 75 עד 80 לדון בפשעי עבר שלא נפתרו: אליזבת, מנהיגת החבורה המסתורית שידה בכל ומחליפה את המנהיגה המקורית, פני, לאחר שזו הועברה למחלקה הסיעודית, איברהים, פסיכיאטר מוערך שעדיין פעיל, רון, אקטיביסט חברתי לשעבר, וג'ויס, אחות במקצועה שנקראה כדי להשלים את המספר לארבעה במקום פני.
כאמור, הם דנים במקרי פשע ישנים שלא נפתרו אך מה רבה שמחתם כשממש מתחת לאף שלהם, נרצח – ועוד בברוטליות – קבלן הבניה של בעל המקום. הם ששים להזדמנות לפתור רצח אמיתי, חוברים לשני שוטרים מקומיים וחביבים כדי לבצע איתם חילופי מידע, ובהדרגה חושפים את הסודות שאופפים את המקום. אם הם פותרים את הרצח או לא – את זה תצטרכו לגלות בעצמכם.
הרעיון כשלעצמו מקסים בעיניי, הספר כתוב ביד קולחת ושוטפת, מענג, משעשע ביותר ולפרקים גרם לי לפרצי צחוק אמיתיים ומתוך דפיו עולים החום, החיבה והכבוד שהסופר רוחש לגיבוריו הקשישים. אולי הוא מתארך פה ושם שלא לצורך, אבל זה בטל בשישים אם מתחשק לכם ספר שפשוט יגרום הנאה וגם יזכיר לכם שגם בעת זקנה אפשר להישאר בעלי רוח חופשייה, חיות, שובבות ותושייה. בואו נגיד ככה, אם אגיע לכפר גמלאים או דיור מוגן, יש מצב שאפתח מועדון כזה בעצמי.
