למערכת 'אותלו הוצאה לאור' נכנסה עורכת מופלאה באמת ובתמים - איריס לביא. אלא מאי, רק נכנסה לטפל ברומן החדש שלי, 'תומר לוי חוקר פרטי', וכבר עוררה מהומה רבתי. מהומה היא אנדרסטיימנט. קרב של ממש. בקרב הזה אין הרוגים, אין אמנת ז'נבה, אין שבויים. קרב על קוצו של יוד.
מאידך, איריס לימדה את ההוצאה ואותי להיות סופר ולא לכתוב שכונה. וכאן נכנסתי לדילמה ענקית. האם להמשיך לכתוב שכונה, יען כי הדמויות שלי אומרות 'טומבון' ולא 'פגוש', 'באמפרים' ולא 'באמפס', או להיכנע. לאט לאט נמצאו שביל הזהב ופשרה מבורכת: גם זה וגם זה.
אבל זה כנראה לא הספיק לאיריס. תרכך, מצא מילה אחרת, היא מבקשת, תן רגשות פה ותן רגשות שם. ואין דבר כזה 'קפיש'. אתה הבנת את זה? אין ואין.
הקרב הסתיים באיפון מוחלט. כניעה כמעט סופית שלי, אבל מעולם לא הייתי שמח כל כך על כניעה. הספר יצא לאור ואני אוהב אותו כבבת עיני. קאט.
וכן, זכרו את השם הזה. איריס לביא. מופלאה כבר אמרתי?
אבי סידי | אותלו הוצאה לאור