בלוג

הרומן שלי עם כריסטי, נינה דה גרמונט

הוצאת תכלת

תרגום: שלומית כנען

343 עמודים

בדצמבר 1926 נעלמה הסופרת הידועה אגתה כריסטי מביתה למשך 11 ימים, כנראה על רקע מריבה עם בעלה ארצ'י שעמד לנסוע לבלות עם המאהבת שלו את סוף השבוע, אבל למעשה עד היום לא ברור לחלוטין לאן נעלמה ומה קרה לה באותם ימים. הספר מבוסס על ההעלמות ומעניק לה גם פרשנות וגם רקע מנקודת המבט של המאהבת של ארצ'י. המאהבת, נאן, שנדחקה מן הסתם מדברי ההיסטוריה של אגתה כריסטי כמעט לחלוטין (אף שנישאה לאחר מכן לארצ'י), מספרת כאן בגוף ראשון את קורותיה – הן בעבר (סיפורה כנערה חזק) והן בהווה – ומסבירה כיצד הגיעה להיות המאהבת של מר כריסטי.

הספר משלב אירועים שהתרחשו כאמור במציאות לצד חירות יצירתית ניכרת שהמחברת נטלה לעצמה ולמעשה כל מה שמתואר לגבי אגתה – ומן הסתם גם לגבי נאן – באותם ימי העלמות – בדיוני ומבוסס על דמיונה הפורה של המחברת.

אף שאין זה ספר מתח פר סה, יש בו בהחלט תעלומות: מדוע נאן "ננעלת" דווקא על ארצ'י ומחליטה "לגנוב" אותו מאגתה, מי רצח את זוג הנשואים הטריים במלון שבו מתארחת נאן במהלך שבוע אחד באותו חודש דצמבר, והאם המפקח צ'ילטון שהופקד על החיפושים אחר אגתה כריסטי באזור המלון אכן יצליח למצוא אותה.

הספר כתוב היטב, בשפה רהוטה ומענגת (עם תרגום מצוין) ובמידת מה מהדהד חלק מספרי המתח של כריסטי מבחינת התפאורה, האווירה והניחוח המיוחדים לאנגליה של תחילת המאה העשרים. יחד עם זאת, יש בו בעיה מרכזית אחת בעיניי – אמינות המספרת. אמנם יש ספרים שבהם אמינות המספר מעורערת במכוון על ידי הסופר/ת, אבל פה נדמה שזה הולך צעד אחד רחוק מדי – נאן, שמספרת כאמור את הסיפור בגוף ראשון, יודעת שלל פרטים, תיאורים, מחשבות ורגשות של דמויות אחרות שנמצאות במקומות אחרים ושאין לה כל אפשרות לדעת. היא אמנם מעניקה לכך הסברים אפשריים (כנראה שהסופרת הייתה מודעת לבעיה) אבל ההסברים האלה לא מספקים.

בסופו של דבר ובשורה התחתונה, הספר מהנה לקריאה ונותן הצצה – גם אם דמיונית בחלקה – לימים שבהם נעדרה אגתה כריסטי וגרמה לחרושת של שמועות בעניין. אז לכל מי שחובב את ספריה – שווה קריאה.

לסיום קצת פיקנטריה - אף שבספר מוענק לאגתה סוף טוב מסוג מסוים, הרי שבמציאות - שנתיים לאחר גירושיה מארצ'י הבוגדני, היא נישאה לגבר אחר, ארכיאולוג שהיה צעיר ממנה ב- 14 שנים, והשניים נשארו נשואים עד סוף חייה.