וידוי ברכבת של 19:45, ליסה אונגר
תכלת
תרגום: קטיה בנוביץ'
354 עמודים
סלינה, עובדת מוערכת בסוכנות ספרותית, נשואה ואם לשני ילדים, שמנהלת לכאורה חיים מושלמים ומקפידה להציגם ככאלה, פוגשת במקרה על הרכבת הביתה אישה זרה. בפרץ רגשות היא מתוודה בפניה על כך שבעלה בוגד בה עם המטפלת המסורה של ילדיהם והזרה מתוודה על כך שהיא מנהלת רומן עם הבוס הנשוי שלה. למחרת, המטפלת נעלמת ללא זכר, בעלה הוא אחד החשודים בהעלמות לאחר שהמשטרה מתערבת והאישה מהרכבת יוצרת עם סלינה קשר. מכאן מתחילה שרשרת של התפתחויות, אירועים וסודות שמתגלים, כמיטב מסורת המותחנים הפסיכולוגיים.
אם ברור לנו די בהתחלה שהמפגש עם האישה ברכבת לא התרחש באופן אקראי, הרי שרוב האירועים והגילויים האחרים פחות צפויים וגם כשהם מתגלים – עדיין עולים סודות וקשה לנחש כיצד יסתיים הספר.
הספר כתוב ממספר נקודות מבט, כולל זו של סלינה עצמה, האישה ברכבת, המטפלת, אמה של סלינה ועוד. על אף ריבוי הקולות, לא נוצר בלבול והספר רהוט, שוטף וזורם. יש ניסיון לגעת בעומק האישיות של חלק מהדמויות ולעמוד על המנגנון של מעשי נוכלות – מה גורם לאנשים לבצע הונאות ומה גורם לאחרים ליפול למלכודת – וגם אם הוא לא מהטובים או המסעירים שקראתי בז'אנר, הוא בהחלט מספק כמה שעות מהנות של קריאה.