בלוג

כוונות טובות, אׅילה בן-פורת

כתר

323 עמודים

פקד סיגל שמש-לוין נקראת לחקור את מקרה הרצח של גליה סוצקי, אישה יפהפייה שגרה עם בעלה ובתה הקטנה בבניין המהווה קיבוץ עירוני בגבעתיים. הרצח מערער את כל הערכים של הקהילה הקיבוצית שבראשם ערבות הדדית והאמונה שדבר כזה לא יכול לקרות לקהילה הזו. אלא שלא זאת בלבד שגליה נרצחה אלא שהממצאים בזירה מורים על כך שהרוצח הוא ככל הנראה אחד מחברי הקיבוץ. החקירה עצמה חושפת, טפח אחר טפח, את כל מה שחברי הקיבוץ מבקשים להסתיר – חולשות, סודות, תשוקות ובגידות. בין החשודים סימון אלבז הכריזמטי שמשמש כמעין מזכיר הקיבוץ; אשתו המפונקת מיכל שהבניין למעשה בבעלותה; מוּלי, בחור צעיר שחזר בשאלה ועזר לגליה בפרויקט האפייה שלה; הדס, חברתה ושכנתה הצמודה של גליה ועוד ועוד.

תוך כדי החקירה נפרמים גם נישואיה של סיגל והיא נאלצת להתמודד גם עם פענוח חייה שלה, לא רק עם מקרה הרצח. האינטואיציות שלה לגבי בעלה וחייה שלה כה גרועות עד שתמוה בעיניי כיצד הצליחה לפענח את התיק. מצד שני, אומרים שמה שאנחנו לא מצליחים לזהות בעצמינו, קל הרבה יותר לזהות אצל אחרים.

הספר כתוב באופן קולח, מאוד קריא, בנוי היטב, אבן על אבן, ולכן לא מבלבל על אף ריבוי הדמויות והחשודים אלא דווקא מהפך דפים. הדמויות ברובן עגולות וייחודיות והסופרת מאפשרת לנו הצצה לתוך עולמן הפנימי כמו גם לשינויים שחלקן עוברות כאשר עולמן מתמוטט עליהן. אין פה דמות טובה או רעה במובהק ודווקא סיגל, הדמות העיקרית, די בלתי נסבלת וחסרת מודעות לאורך רוב הספר כשרק ממש בסופו היא מנסה לעשות שינוי קטן.

בכל מקרה, נראה שמי שאוהב תעלומת 'מי עשה את זה' עסיסית ייהנה מהספר אם כי אני לא בטוחה שהפתרון מחזיק אלא אם פספסתי משהו.