איריס לביא
לבד בתיאטרון המוות, טרי הייז
ספרי עליית הגג – ידיעות אחרונות – ספרי חמד
תרגום: שמעון בוזגלו
685 עמודים
הספר נפתח בתעלומת רצח שנראה שלא ניתן לפתור אותה – גופת אישה נמצאת באמבט חומצה בניו יורק, ללא תווי פנים או שיניים לזיהוי – אבל עד מהרה מתפתח למותחן ריגול שחולש על 10 מדינות – ערביות ומערביות כאחד. מובילות אותו 2 דמויות מנוגדות: מחד – הגיבור, ששמו כנראה סקוט (איבדתי אותו באיזה מקום בשל ריבוי הזהויות שלו), סוכן ביון, שפרש בגיל צעיר בניסיון לנהל חיים נורמליים אך חיי הריגול מסרבים להרפות ממנו כי הוא, איך לא, אחד הטובים שיש, אם לא הטוב ביותר, ומנגד – טרוריסט על שמאיים על בטחון העולם המערבי, ובמיוחד נציגתו עלי אדמות, ארצות הברית.
הפעם, שלא כמו בספרי ריגול א-לה ג'יימס בונד, לא מדובר במרדפים חמושים ובפיצוצים – אם כי יש גם כאלה, אלא בדור חדש ומתוחכם של טרור – נגיפי מגיפה מהונדסים, שבעקבותיהם ובעקבות שולחיהם דולקים הגיבור, מפעיליו ועוזריו.
זהו ספר שאפתני מאוד שלצד עלילת הריגול המרכזית שבו תפורות גם 2 עלילות רצח משניות אותן חוקר הגיבור – תכולה שהייתה יכולה לפרנס בקלות לפחות עוד מותחן אחד.
בספר יש מספר חורים ונקודות תמוהות: למשל, הגיבור מתואר שוב ושוב כסוכן על, בעל יכולות מופלאות וקור רוח מושלם, אבל לא אחת מעיד על עצמו שהוא פוחד פחד מוות באירוע כזה או אחר; הוא ניחן באינטליגנציה עילאית ויכולת לצפות מראש סיטואציות הזויות אולם לא חושב להסדיר את ענייניו וצוואתו לפני צאתו למשימה מסוכנת שכזו, ממש עד שנהייה כמעט מאוחר מידי, ולמרות טוב ליבו וחמלתו המופגנים, הוא לא מהסס לערב בתוכניותיו חפים מפשע וחסרי ישע.
את כל אלה הייתי מוכנה לקבל כיוון שהם תורמים לבניית דמותו של סקוט שהיא מאוד מעורפלת וחמקמקה אף שהוא זה שמספר את הסיפור, בגוף ראשון, לאורך 685 העמודים.
מה שאהבתי במיוחד הוא תשומת הלב שניתנת לארכי-נבל ולסיפור ילדותו. בדרך כלל אנחנו לא פוגשים את הנבלים כשהם ילדים ונערים מתבגרים ולא חווים עימם את טראומות הילדות שלהם ואת מה שמעצב אותם כמבוגרים. פה בהחלט כן ובחלק הראשון של הספר מצאתי את עצמי מפתחת רגשות חמלה והזדהות עם מי שידעתי מראש שלימים יהיה טרוריסט מתוחכם, וזו לדעתי אחת הגדולות של הספר.
בצד הפחות חזק – ריבוי רמזים מטרימים מיותרים כמו "הוא לא ידע שזו תהיה הפעם האחרונה שהוא יראה אותו" ופערים גדולים בין תיאורים מפורטים יתר על המידה לבין קפיצות בסיפור.
בגדול – מי שנרתע מתיאורים מפורטים של מראות מזעזעים כמו עקירת עיניים וכד' – מוטב לו שיימנע מהספר, אבל מי שזה עושה לו שמח בנשמה ואוהב מותחנים מורכבים – זה הספר בשבילו.
