איריס לביא
מלכת היופי של ירושלים, שרית ישי-לוי
הוצאת מודן
448 עמודים
ביד בטוחה ובהרבה כשרון רקחה שרית ישי-לוי סיפור, אולי צריך לומר סאגה, על 4 דורות של משפחה ספניולית בירושלים.
הספר מספר על האהבות המוחמצות של הגברים – וגם של הנשים – במשפחת ארמוזה לדורותיה – מי בשל נורמות חברתיות נוקשות, מי בשל הגורל הבלתי אפשרי ומי בשל התערבות הוריו, אבל גם על גורל, קללה משפחתית, החמצה ועל ירושלים ההולכת ומשתנה אך תמיד נותרת אותה ירושלים – החל מימי השלטון התורכי, דרך המנדט הבריטי ועד לשנות עצמאותה של מדינת ישראל.
ההרגשה היא שבספר יש חלקים טובים יותר וחלקים טובים פחות. נראה שכשהסופרת כותבת על העבר הרחוק, העלילה מהודקת יותר, הדמויות עגולות יותר והלשון עשירה ומצליחה להעביר את מנעד הנושאים שהיא רוצה לדון בהם, מהרגשות הנפתלים של הדמויות השונות ועד לניחוחות העולים משווקי ירושלים ורחובותיה. לעומת זאת, ככל שהעלילה נעה קדימה בזמן – ניכרת חולשה יחסית ונדמה כי הדמויות בעלות פחות עומק, במיוחד דמות המספרת, וכי העלילה שטחית יותר וכמו נועדה לשרת פואנטה מסוימת. כמעט נדמה שתש כוחה של הסופרת ושרצתה לסיים את הספר ולכן האיצה את העניינים.
על אף החולשה הזו נהניתי מאוד מהספר, נמשכתי לדעת מה קורה לדמויות ואפילו הזלתי דמעה פה ושם.
