איריס לביא
סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה, פרדריק בקמן
ידיעות ספרים
391 עמודים
הספר מספר על אלסה, ילדה חריגה בת כמעט שמונה שהוריה גרושים ואמה בהריון מבן זוגה החדש. האמת היא שלא הבנתי בדיוק במה מתבטאת החריגות שלה אלא אם חוכמה וסקרנות מופרזות נחשבות לחריגות, אבל מכל מקום היא מוצאת את עצמה מחוסרת חברים ובודדה. לעזרתה נרתמת סבתה האקסצנטרית המשמשת לה חברה ומעין מנטורית וגם מספרת לה שלל אגדות ומעשיות על ארץ דמיונית, שחלקן שאולות, באופן מוצהר, מספרי הארי פוטר וספרים אחרים אותם חובבת אלסה. כשהסבתא נפטרת היא שולחת את אלסה למעין משחק "חפש את המטמון", באמצעות מכתבי סליחה שעליה למסור לדמויות מעברה.
אט אט מגלה הנכדה כי הסבתא היא לא בדיוק מי שהיא חשבה, כי העולמות הבדויים מתגלמים בעולם האמיתי הקרוב עד מאוד אליה וכי היא תזדקק לכל גרם של חוכמה וסקרנות על מנת לפתור את חידת החיים שלה ושל סבתה.
זהו, למעשה, סיפור התבגרות מקסים השזור בהמון רגעי צחוק, דמעות, דמויות לא שגרתיות, חמלה ואהבת אדם. אף דמות אינה באמת מושלמת – אפילו לא הסבתא המדהימה שמוכנה לעשות הכול, אבל באמת הכול, עבור נכדתה, ואי אפשר באמת לשנוא אף דמות. והראיה – אחת הדמויות היותר נודניקיות ופחות "אהיבות" מקבלת בהמשך ספר משלה, "בריט מארי הייתה פה", וממשיכה בו בעצמה את מסע ההתבגרות בו החלה בספר הזה למרות שהיא מאוד מבוגרת.
אמנם בספר יש מידה של שמאלץ וכפי שצפוי, מי שצריך לצמוח צומח ומתבגר, מי שצריך למות מת ומי שצריך להשתנות משתנה, אבל בסופו של דבר אנחנו מתמסרים לסופר ולסיפור, בוכים כשהוא מצווה עלינו, צוחקים שהוא מניף את שרביט ההומור הנהדר שלו ומסיימים את הספר כשאנחנו אפופים באופטימיות ותקווה כללית לאנושות.
