איריס לביא
ארכיפלג הכלב, פיליפ קלודל
תרגום: שי סנדיק
ידיעות אחרונות – ספרי חמד
216 עמודים
3 גופות של שלושה צעירים אפריקאיים נשטפות אל חופו של אי נידח וכמעט לא מוכר בארכיפלג הכלב, ארכיפלג דמיוני ששוכן במקום מסוים כנראה בין אפריקה לאירופה.
7 אנשים נקלעים לחוף באותו בוקר ומוצאים את הגופות או מובאים בסוד העניין בדרכים אחרות: ראש האי, הרופא, הכומר, המורה הזקנה לשעבר (המכונה הזקנה), המורה הנוכחי והצעיר שאיננו בן האי ושני דייגים פשוטים. הם דנים בכובד ראש מה יש לעשות בגופות – האם יש לדווח על כך לרשויות, כפי שרוצה המורה הצעיר, או להעלים אותן, כפי שרוצה ראש האי, לאור העובדה שגילוי פרשה שכזו עלול להביא לחיסול פרויקט המרחצאות שאמור להזרים מזומנים לאי וליצור מקומות תעסוקה לצעירים. וכשכל זה קורה, מגיע לאי מפקח מסתורי שמתחיל לרחרח בעניין וגם לנהל חקירה נוספת, סוערת לא פחות, שנגזרת מאותו נושא.
הספר לא קל לקריאה: הוא אמנם בהיר, פשוט וקריא מאוד אבל מציב מראה חדה כסכין וצלולה כקריסטל בפני הקורא, מעין משל. אף אחת מהדמויות בספר, שלא בכדי רובן חסרות שם, לא יוצאת נקייה מאשמה (פרט למורה הצעיר, וגם זה בקושי): ראש האי כמייצג השלטון, הכומר כמייצג הדת, הרופא כמייצג המדע, המורה הזקנה כמייצגת החוכמה והדייגים כמייצגי החיים הפשוטים. והילדים – הוי הילדים – המובאים בדמותה של ילדה אחת – לא נמלטים אף הם מהייצוג של הרשע, העיוות והחולי שדבקו באי בעקבות אותה החלטה הרת גורל.
הספר קצר, נקרא בשטף ותוך זמן קצר וייתכן שלא ינעם לחלק מהקוראים בשל הסיבות שציינתי ומשום שהוא מטפל בנושאים לא פשוטים – בעיית הפליטים והמהגרים שנתפשים כקליפת השום בעיני המערביים, החיים תחת עינו הפקוחה של האח הגדול מודל שנות האלפיים (בדמות הלוויינים המרחפים ממעל ורואים הכול) ומעל לכל – החורבן וההרס הנוראים שממיט האדם על עצמו ועל סביבותיו. אבל הוא כתוב לעילא ולעילא, מהודק בצורה מושלמת – הסופר יודע בדיוק לאן הוא רוצה להוביל את הסיפור ואת הקוראים – והוא שווה את המאמץ של התמודדות עם התמונה הקשה המוצגת בו.
