איריס לביא
בית גרמני, אנט הס
ידיעות ספרים
תרגום: יוסיפיה סימון
318 עמודים
אווה ברוהנס, בחורה צעירה בגרמניה של 1963, גרה עם הוריה האוהבים, אחיה ואחותה מעל למסעדה "בית גרמני" שאותה הם מנהלים. היא עובדת כמלצרית במסעדה אבל גם כמתרגמת וממתינה להצעת נישואין מהחבר המיוחס שלה כאשר היא נקראת לתרגם מפולנית לגרמנית במה שנודע משפט אושוויץ. אף שהוריה והחבר שלה מתנגדים לכך, היא נעתרת לבקשת הבוס שלה ומתחילה לתרגם את דברי העדים, ניצולי המחנה. אט אט מתחוור לה גודל הזוועות עליהן לא ידעה ואלה מקבלות משנה תוקף כשאנשי הפרקליטות והתביעה, והיא בהם, נוסעים לראות את המחנה עצמו, לצורכי המשפט.
אווה הולכת ומשתנה לאורך הספר. אמנם ליבת אישיותה נותרת כשהייתה, אבל היא הולכת ומתחזקת ולומדת שאינה מוכנה לוותר על דברים שלאחרים נראים מקובלים או סבירים, כמו עצמאותה המקצועית, יחסיה עם החבר ואחריות למעשים שנעשו על ידי הנאצים. השינוי הזה מתחולל בהדרגה, עד לשיא שבו היא מגלה שמישהו קרוב ויקר לה מאוד היה שותף למעשים הפושעים, גם אם לא באופן פעיל.
הספר מעלה נושאים חשובים של האחריות לשואה, האם גם אלה ש"רק מילאו פקודות" נושאים באחריות וצריכים לשלם, וכיצד הציבור הגרמני התייחס אז למשפט שנתפס כמשפט ראווה.
הכתיבה בספר אינה יוצאת דופן או וירטואוזית, אלא אפילו שוות נפש ואיטית, כאילו במכוון, על מנת לתת מספיק דגש לאירועים שמתרחשים לפני ותוך כדי הסיפור, אבל בעיניי הנושא חשוב, מסקרן וכן - מעיק.
