איריס לביא
שריפות קטנות בכל מקום, סלסט אינג
אחוזת בית
תרגום: סמי דואניאס
375 עמודים
אז מה יש לנו כאן?
מיה, אשה צעירה ובתה פרל בת ה- 15 מגיעות לקהילה שייקר הייטס באוהיו, קהילה מתוכננת שבה חוקים רבים, החל מהצבע שבו מותר לצבוע בתים מסגנון מסוים, דרך אופן הוצאת האשפה הביתית וכלה בגובה המדשאות שבעלי בתים רשאים לטפח. כל החוקים האלה נועדו לשמור על חזות העיר ולדחוק את הכיעור והעוני אל מאחורי הקלעים, אבל אנחנו כבר יודעים טוב יותר הרי.
ובכן, מיה, צלמת במקצועה ונוודות בנשמתה, שוכרת את ביתה של משפחת ריצ'רדסון האמידה, משפחה מהוותיקות בקהילה, והיא ובתה מקוות שיוכלו להשתקע במקום לאורך זמן לאחר שהחליפו מקומות מגורים רבים. למשפחת ריצ'רדסון (המתגוררת בבית גדול ונאה ברחוב אחר בעיר) 4 ילדים – שניים בשנות העשרה המאוחרות – טריפ יפה התואר והריקני-משהו ולקסי המקובלת והחיננית, ושניים צעירים יותר – מודי הביישן והרגיש ואיזי המרדנית שאיש לא מבין.
עם הזמן, נרקמים קשרים ענפים בין המשפחות – קשרי עבודה, ידידות ואהבה – שהולכים ומעמיקים אבל עומדים למבחנים שונים – בעיקר לאור סודות העולים מעברה של מיה ועל רקע מאבק משמורת מתוקשר על תינוקת ממוצא סיני שמנהל זוג חברים של משפחת ריצ'רדסון למול האם הסינית, חברתה של מיה. כל אלה מעלים את המתחים עד לנקודת רתיחה שממנה אין חזרה.
הסופרת רוקמת ביד אמן את הקשרים בין הדמויות השונות, מאפיינת היטב את קווי האופי והאישיות של הדמויות המרכזיות, מתארת יפה ובאופן הדרגתי את טווית היחסים השונים והיפרמותם וכן את מאבקי המשמורת המסקרנים ובאופן כללי בונה עולם אמין ומרתק. לפעמים היא חוטאת בסקירות ארוכות ומייגעות-משהו הנוגעות לעברה של מיה – נראה שזו הדרך הטובה ביותר שמצאה להביא פרטים על ילדותה ונעוריה – אבל איכשהו זה עובר בשלום יחסית והתוצאה היא רומן מלא בפרטים קטנים, עדינים וחד פעמיים שהם אלה שגורמים לנו להתחבר לדמויות, להבין שאין בספר טוב ורע מוחלטים ובעצם לרצות שהכול יבוא על מקומו בשלום.
אמנם לקח לי בהתחלה זמן להתחבר לסיפור, אבל אחרי עמוד 100 כבר הייתי סקרנית מאוד לדעת מה יקרה, מה יעלה בגורלן של מיה ופרל, האם יצליחו להשתקע בשייקר הייטס ומהן השריפות הקטנות שבכל מקום.
