איריס לביא
זה שהיה כאן קודם, אורי לברון
כתר
347 עמודים
מותחן פוליטי על יועץ בכיר לראש הממשלה, יוני נבות, שנחבט בראשו וכשהוא מתעורר, מסתבר שאיבד את זכרונו אחרי גיל 24 וזוכר רק את ימיו כשותף בבר ואחר כך במסעדה, ואת אהבתו לעמית, מלצרית במסעדה, שמבחינתו היא אהבת האמת שלו. הוא לא מבין מהיכן צצה הכרס שלו ומה עושה ליד מיטתו אישה אפורת שיער כבת 50 שטוענת שהיא אשתו ושני מתבגרים שאמורים להיות ילדיו.
במהלך תהליך השיקום שלו מסתבר שהיה שותף למהלך מדיני קריטי ומשמעותי ביחד עם ראש הממשלה, אבל הוא לא זוכר מהו ואף לא יודע להגיד אם התהליך חיובי או לא או אם הוא עצמו מושחת או לא. היות שבמוחו כלואים חלק מהסודות המדיניים הכי שמורים – שאותם הוא כאמור לא זוכר – יש עליו שמירה קפדנית וכל תנועה שלו מלווה בעין בוחנת. כעת, בנוסף לתהליך השיקום שלו, עליו להבין מהו תפקידו במהלך הפוליטי הזה, לנסות לברר מה קרה עם עמית אהובתו, ובכלל – להבין מי הוא – כי את מי שהוא פוגש מול המראה הוא כלל לא אוהב.
הספר כתוב בכישרון ניכר. הוא מעניין ומסקרן ובהחלט רציתי לדעת ולגלות עם יוני מה קרה בעבר, מדוע הוא ועמית נפרדו, ומה הוא עומד להחליט לגבי מי שהוא רוצה להיות בהינתן לו הזדמנות שנייה כזו. עם זאת, ולמרות שהדמויות מאופיינות לעומק, הייתה לי הרגשה של פספוס. קודם כל, דמותו של יוני מאכזבת בסופו של דבר – הוא לא "להיט" – לא בעבר ולא בהווה, משקר ללא הרף ומסתיר דברים קשים שעשה או שקרו לו, ולא ממש ברור מדוע הוא מתגעגע על כך לימי נערותו. וגם החלטתו בסוף הספר נשמעה כמו פשרה. לא לכאן ולא לכאן. גם מבחינת ההיבט הפוליטי יש פספוס לדעתי ומשהו מתמסמס לקראת הסוף. אפשר היה להוביל פה מהלך פוליטי מטורף וקיצוני שהיה מאלץ את יוני לקבל החלטה אמיתית אבל בסוף הכול מתפזר ויש תחושה שהגיבור לא באמת מתמודד עם מה שהיה צריך להתמודד איתו.
