איריס לביא
כורש הנסיך האחרון, יונתן ילון
181 עמודים
פרויקט מעניין שמספר על כורש הגדול, או ליתר דיוק, כיצד הפך להיות מלך. הסיפור מתחיל מימיו הראשונים של כורש כתינוק, שבדומה לאדיפוס, בעצת האורקל, או מגיד העתידות בסיפור הזה, נשלח בהוראת סבו, המלך העליון, אל מותו מחשש הנבואה שיביא לסופו של המלך, אך השליח חס עליו. הסיפור עוקב אחר ילדותו והתבגרותו של כורש, תחילה בבית הוריו המאמצים בממלכת מדי ואחר כך, משנודע מי הוא באמת, בארמון הוריו האמיתיים בפרס, עד העימות הבלתי נמנע עם סבו האכזר, המלך אסטיאגס.
היות שזהו רומן היסטורי מתקופה שרב בה הנסתר על הגלוי – על אף המחקר המעמיק שערך הסופר ובד בבד עם הצהרתו כי נטל לעצמו חירות ספרותית רבה – היה מאוד מהנה לנחש אילו חלקים בסיפור הם אמיתיים ואילו בדויים. במיוחד אהבתי את סיפור הידידות המיוחדת והאמיצה, והבדויה ככל הנראה, בין כורש לבין הנסיך היהודי הגולה, זרובבל בן שאלתיאל, שמשמש בסיס להבנה של הענקת הצהרת כורש ליהודים והתרת שיבתם לארץ ישראל. עוד אהבתי את הזווית הפמיניסטית שהסופר נותן לה מקום בדמותה של פנטאה, הלוחמת הצעירה והאמיצה שכורש מתאהב בה ונותן לה מקום של כבוד כמפקדת בצבאו.
מצד שני, מצאתי חולשה מסוימת בתיאורי הדמויות. לא שאלה לא קיימים אלא שהם ניתנים כמעט תמיד בצורה שבלונית של שורה של שמות תואר, למשל: "היו לו גבות עבותות, עיני צפחה ואף נשרי" או "היא הייתה כהה וגבוהה למדי ופיה היה רחב וחסר שיניים" וכן הלאה – וכך נוצר במוחי בליל של שיניים, לחיים ועיניים שלא ידעתי מי שייכות למי.
יחד עם זאת, אני חייבת לציין שבחלק השלישי של הספר – מצטיין הסופר בהחזקת המתח ובבניית סצינות הקרב והמלחמה, עד כדי כך שבשלב זה לא יכולתי להניח את הספר. מראש אנו יודעים שכורש עומד לנצח במלחמה מול סבו – מעטים מול רבים וכל זה – אבל קשה להבין כיצד יקרה הדבר ומרתק לראות כיצד מוביל הסופר את הקורא בבטחה לאורך העמודים עד לניצחון המיוחל וכיצד שומר כורש על אנושיותו גם במצב הבלתי אפשרי הזה.
