איריס לביא
משימה אחת יותר מדי, אפרת כהן
343 עמודים
ספרי ניב
רב-פקד מאיה קוטלר חוקרת שורת מקרי רצח שתחילה נראה כי אין קשר ביניהם אולם בהדרגה מתגלה שיטת רצח זהה – דקירה זעירה בקו השיער בעורף וזירת רצח מאורגנת בקפידה במטרה להטעות את המשטרה. פרט לכך, לא נראה שיש קשר בין הנרצחים. בעזרת הרבה נחישות והתמדה ובסיוע עמיתה, פקד יניב דנון, היא מתקרבת למציאת החשוד, זיו בראון, בחור גבוה, חיוור ומגמגם המסתובב בדרום תל אביב על אופניו בחיפוש אחר כדורי הרגעה ופורקן.
נראה שעוד גורמים שמעורבים ברציחות מתקרבים אליה בהדרגה ומאיימים עליה ככל שהעלילה מתקדמת ובתוך כך היא נאלצת להתמודד גם עם נישואיה שעולים על שרטון, בין היתר, בגלל מסירות היתר שלה לעבודה והפחד שלה להביא ילדים לעולם, וגם עם עברה הלא פשוט בעליל.
המחברת, שזה ספר הביכורים שלה, רוקמת עלילה מעניינת שמתרחשת ברובה בחלקים האפלים של דרום תל אביב, עד שזו הופכת כמעט לדמות בספר, מכניסה תיאורים יפים, טוויסטים נחמדים פה ושם, כולל הטוויסט הסופי והמפתיע, ובונה היטב את הדמויות. קל להישאב לספר – הוא בנוי מפרקים לא ארוכים, קצב אירועים מהיר וכמובן – עובד היטב על רצון הקורא לדעת מי אחראי לשורת הרציחות.
מה שהפריע לי היה דווקא דמות החוקרת – היא בנויה כאמור היטב, בצורה עקבית ולעומק, אבל התוצאה היא דמות כמעט בלתי נסבלת, מהירת חימה, נוחה לכעוס, עצבנית, גוערת בכל מי שאינו כמוה או ממהר לבצע את פקודותיה, ולכן קשה להזדהות איתה במהלך רוב הספר. אמנם לקראת סופו היא עוברת שינוי כלשהו, אבל גם פה, המניע שלו לא ברור די צורכו.
לפעמים יש גם תחושה שהמחברת לא סומכת מספיק על הקוראים ומנסה קצת יותר מידי להסביר ולהאכיל אותם בכפית, ואכן, הקטעים שבהם העלילה זורמת ולא מוסברת הרבה יותר טובים ומעניינים, אבל בסך הכול הקריאה בספר מהנה ושוטפת ובשביל ספר מתח שהוא ספר ביכורים – שאפו!
