איריס לביא
צבע החלב, נלי ליישון
הוצאת תשע נשמות
219 עמודים
הספר מתרחש בשנת 1830 ומספר על מרי, בת איכרים פשוטה וחסרת השכלה. מרי היא בת 15, צולעת, יש לה 3 אחיות, הורים קשי יום וכל המשפחה עבודת מבוקר עד ערב בעבודות המשק על מנת להתקיים. בעולמה של מרי אין הנחות ואין תקוות – אם לא תבצע את המטלות, תטעם מנחת זרועות של אביה, וגם אמה יודעת היטב לאן מנשבת הרוח. יום אחד, משכיר אביה את שירותיה לכומר המקומי שאשתו חולנית וזקוקה לעזרה וטיפול, תמורת קבלת המשכורת לכיסו. גם במסלול חיים זה שמייעדים לה שני הגברים לא משתנה הרבה ואין לה למעשה ברירה אלא למלא את מטלותיה, אבל היא תמיד מצליחה לשמור על אופטימיות, קור רוח, אנושיות ושמחת חיים.
השינוי הכמעט יחידי שחל בחייה הוא שהכומר מתחיל ללמד אותה קרוא וכתוב בשלב מסוים, מה שמשנה את חייה אם כי במחיר כבד מאוד.
הספר כתוב בגוף ראשון ולשון הספר רצופה בשגיאות לשון ותחביר כיאות לנערת איכרים שזה עתה למדה לקרוא ולכתוב והופכת את הספר לאמין מאוד. אין בספר כמעט רגשות מיותרים מכיוון שמרי ההגיונית והמעשית, על פי דרך חינוכה, לא מרשה לעצמה להיכנע לרגשות, גם לא כשהיא חשה געגועים עזים הביתה ולסבה האהוב והנכה שנותר מאחור.
ויחד עם זאת, לקורא כמו אין ברירה אלא ליפול בקסמה של הנערה הפשוטה הזו שלמרות ובמסגרת אילוצי התקופה, המעמד והמגדר – מפגינה תבונה, חדות לשון, חוש הומור, שמחת חיים ומרדנות, ובדומה לנייר הסופג בו היא משתמשת כדי לספוג את הדיו מהנייר עליו היא כותבת, כך גם אנו – לפחות אני – נאלצתי להשתמש בטישו כדי לספוג את דמעותיי למקרא סוף הספר, שמצד אחד לא יכולתי לנחשו ומצד שני – לא ניתן כנראה היה לסיימו אחרת.
הדבר היחיד לגביו תהיתי הוא מדוע הסופרת המוכשרת החליטה להעניק למרי שיער בצבע חלב למעט הסיבה הנראית לעין – להעניק לה אפיון חיצוני נדיר ובולט (למרות שיש לה כבר אחד כזה – היא צולעת). בינתיים לא מצאתי תשובה אחרת, אבל אני לא אהיה קטנונית כי הספר בהחלט מצליח לפגוע ולנגוע במקומות הנכונים.
