איריס לביא
רצח לפי הספר, אנתוני הורוביץ
435 עמודים
תרגום: גיא הרלינג
כתר
סוזן ריילנד, עורכת ספרים בהוצאה לאור מכובדת בלונדון, מקבלת לידיה עריכה של המותחן האחרון של סופר המותחנים הנודע אלן קונוויי. המותחן טווה עלילה נוספת בקורות הבלש אטיקוס פונד, סידרת ספרים פופולרית ואהובה באנגליה שאמורה לצאת גם כסדרת טלוויזיה, ואנו אכן מקבלים לפנינו את כל המותחן כולו, כפי שסוזן קוראת אותו. אלא שמסתבר שהעמודים האחרונים חסרים ואי אפשר לדעת מי הרוצח. גרוע מכך, כשסוזן מנסה לאתר אותם, מתגלה שהסופר עצמו התאבד, העמודים החסרים אינם בנמצא וכתוצאה מכך – לא ניתן לפרסם את הספר.
סוזן מוצאת את עצמה בחיפוש מקיף אחר סוף הספר שאמור להכניס להוצאה לאור סכומים נכבדים ובתוך כך, מעלה ספקות באשר למותו של הסופר – האם אכן הייתה זו התאבדות או שמא רצח? ואם רצח, מי רצח אותו? האם העמודים החסרים קשורים לכך והאם שתי התעלמותו קשורות זו לזו?
שאלות אלה ואחרות עולות במהלך הספר אשר, כאמור, מהווה סיפור מתח בתוך סיפור מתח. שני הספרים כתובים מצוין. למעשה יכולנו להסתפק ברומן על הבלש הספרותי – הוא מספק לחלוטין, מקסים, עוסק בכפר בריטי קטן בשנות השישים כמו שאנחנו אוהבים ומותח. אלא שהורוביץ מתחכם ומוסיף פרשה נוספת שצריך פתור, הפעם בהווה ובזמן אמת, וגם פרשה זו כתובה מצוין.
את הספר קראתי בהנאה מרובה. גם קיבלתי שתי תעלומות בספר אחד – עם כל החשודים הצפויים וההיצמדות לחוקי הז'אנר – וגם אהבתי את ההתחכמות המיוחדת הזו. אני חושבת שזו דרך מקסימה לרענן את הז'אנר הזה. ניכר שהספר כתוב ביד בוטחת, מלא בדמויות אקסצנטריות, טוויסטים, קודים, רמזים, רמזי רמזים והתייחסויות למכביר לסוגת הבלש עצמה, ולמעט אולי חור אחד או שניים שנראה היה לי שנותרו בסוף, זהו באמת ממתק לאוהבי הז'אנר.
ולסיום אנקדוטה קטנטנה – אם תחפשו בגוגל, כמוני, אם השם אלן קונוויי, הסופר הבדיוני שכתב את הבלש, תמצאו שאלן קונוויי היה נוכל שהתחזה לבמאי סטנלי קובריק.
