תולדות האהבה

תולדות האהבה, ניקול קראוס

כנרת, זמורה-ביתן, דביר

268 עמודים

אני מודה שלספר הזה ניגשתי כבר פעם ולא צלחתי את הפרק הראשון. אני מודה שלא זכרתי בכלל את הפרק הראשון ואני מודה שבערך עד אמצע הספר לא כל כך הבנתי מה קורה, מי נגד מי ומה הסופרת רוצה. עד פה דיסקליימרים.

אבל בערך באמצע הספר התחלתי סוף סוף לתפוס מה קורה, כיצד הדמויות מתקשרות זו לזו ומה הן רוצות. ואז זה התחיל להיות מעניין. נכון שלחלק מהאנשים זה לא מספיק כדי לצלוח ספר, אבל בואו נראה אם אצליח לעשות פה קצת סדר.

מדובר בישיש יהודי בניו יורק של ימינו שנאלץ לוותר בעבר על אהובתו האחת והיחידה שהצליחה להימלט מפולין וחשבה אותו למת, צפה כל חייו מרחוק בבנו שהלך והפך לסופר מצליח, כשיצירת חייו הספרותית שלו עצמו אבדה אי שם – או שלא – לאחר שהפקיד אותה בידי ידיד נעורים שהגיע בכלל לצ'ילה.

במקביל, יוצאת נערה אמריקאית יהודיה  שקרויה על שם כל הנשים בספרו האבוד של אותו קשיש שנקרא "תולדות האהבה" לחיפוש – חיפוש אחר עקבות אביה שנפטר, אחר זהות האיש שמבקש מאמה המתרגמת לתרגם לאנגלית את אותו ספר אבוד, חיפוש אחר מזור לנפשו של אחיה הצעיר, חיפוש אחר מסתרי האהבה, וגם לחפש את הסופר עצמו, אבל מוצאת משהו אחר לחלוטין.

יש דברים שלא אהבתי בספר שכן נראה שהוא מתכוון להיות אניגמטי ומתחכם במודע – יש בו ספר בתוך ספר, גיבורים שמתחזים תוך שהם קוראים לעצמם על שם דמויות בספרים, ציטוטים מתוך הספר האבוד ההוא (שכלל לא אהבתי) ועוד חורים באינפורמציה שמכוונים להקשות על הקורא לפענח את הסיפור. יחד עם זאת, המבנה שמייחד פרקים נפרדים לכל דמות מיטיב להעמיק בנבכי כל אחת מהדמויות הראשיות, וכאשר הספר מתקרב לסופו והחידה עומדת לבוא על פתרונה – לא נותר לי אלא להפוך את הדפים במהירות מסחררת ולייבב.