איריס לביא
התעלומה של חדר 622, ז'ואל דיקר
כנרת מודן
לי עברון
516 עמודים
סופר צעיר ומצליח, בן דמותו של הסופר האמיתי, נוסע לנפוש במלון פאר בהרי האלפים השוויצרים כדי להירפא מלב שבור וגם להתגבר על מותו של העורך האהוב שלו. הוא שם לב שחדר מס' 622 לא קיים במלון (במקומו קיים חדר 621א) וחובר לאורחת נוספת במלון שגם היא שמה לב לכך על מנת לרדת לשורש העניין. החקירה מובילה אותם לרצח שאירע 15 שנים קודם לכן באותו חדר ולמשולש אוהבים מסובך ומורכב על רקע עולם הבנקאות בז'נבה שבו היו מעורבים מאקר אבזנר, נשיא בנק אבזנר, אחד מהבנקים הפרטיים המובילים בז'נבה, לב לבוביץ', מנהל הון כריזמטי ויפה תואר, כוכב דורך באותו בנק, ואנסטסיה, צעירה יפהפייה ממוצא רוסי שמאוהבת באחד אך נישאת לאחר בשל מיני תככים ומניפולציות שמבוצעים מאחורי גבה.
הספר נע בין ההווה בו חוקרים הסופר וחברתו למלון את האירועים ובו כותב הסופר ספר שמתבסס על אירועים אלה לבין העבר, בו נפרשים כל המאורעות שהובילו לרצח כאשר עד שלב מאוחר יחסית בספר לא ידוע מי הנרצח. בין לבין משולבים גם צירי זמן אחרים של כמה חודשים אחרי הרצח כדי להשלים פרטים.
הכתיבה טובה ברובה, הסיפור מעניין ומרתק ומוסר יפה את האווירה והחיים הבנקאיים הזוהרים יותר או פחות בז'נבה (אוקיי, מדי פעם יש דביקי-דביקי וקיטש...), אבל – וזה אבל גדול – הקפיצות התדירות בין הזמנים וריבוי הדמויות מצליחים איכשהו לבלבל את הקורא באשר למה מתרחש מתי, יש הרבה יותר מידי טוויסטים, התחזויות ואירועים לא הגיוניים בואכה הזויים שעל בסיסם בנוי הספר והם כלל לא משרתים אותו אלא גורעים ממנו לאין ערוך, הספר היה מרוויח מעריכה הרבה יותר הדוקה ומקיצוצים רבים (למשל, כל הסיפור על העורך האהוב שנפטר – שאני מבינה שהספר הוקדש לו – נראה לא קשור לשום דבר אחר בספר וגם לא מעניין יותר מידי) והכי גרוע – בסופו של דבר מסתבר כי הספר כולו הוא מניפולציה אחת גדולה על גבו של הקורא שכבר מושקע רגשית בדמויות ובמה שקורה להן ומגלה ששמטו את השטיח מתחת לרגליו לאורך כל הספר. מחשש לספויילרים לא ארחיב, אבל כמי שקראה הרבה המלצות טובות על הספר וציפתה מאוד לקרוא אותו - זה אכזב שלא לומר הכעיס אותי.
