איריס לביא
העלמה מקזאן, מאיה ערד
מודן הוצאה לאור
511 עמודים
הספר מספר על עידית, רווקה בת 40 שהחיים חלפו על פניה בהמתנה – המתנה לגבר המיועד לה, לקריירה המזהירה (פסנתרנית דגולה או מרצה באוניברסיטה), לילד המושלם, בקיצור – להתגשמות הפנטזיות המגולמות בספרים דוגמת "גאווה ודעה קדומה" עליהם היא מרבה להרצות במסגרת עבודתה כמורה לספרות בתיכון. לאחר דייט עם גבר שנדמה לה שהוא-הוא התשובה לכל ציפיותיה – היא נפנית סוף סוף לעשייה – להשיג את גבר חלומותיה ואחר כך – להפוך לאמא.
מחשש לספויילר לא אגלה אם היא מצליחה או לא, רק אומר שגם כשהיא כבר פועלת להשגת מטרותיה, היא טורחת יפה יפה לשים מקלות רבים ככל האפשר בגלגליה-עצמה, לעשות בחירות שגויות ומופרכות וכמעט לסתום את הגולל על כל מה שהיא רוצה.
דפי הספר מלאים בשלל דעות קדומות בהן היא – וגם הדמויות המשניות – אוחזות – על עולים רוסיים, על נשים רווקות, על אימוץ, על ילדים עם צרכים מיוחדים, על איידס ועל מה שתרצו ולא תרצו, ואם לא השם שנבחר לספר, אפשר היה בקלות לקרוא לו "גאווה, דעה קדומה ועוד קצת דעה קדומה"; בכל זאת מיטיבה מאיה ערד לטפל.
היא גם מיטיבה לפרוש את הסיפור – גם של עידית, גם של מיכאל – הגבר שנבחר על כורחו להיות הבעל המושלם של הגיבורה, וגם של שאר הדמויות, והיא עושה זאת בלשון בהירה, פשוטה ולא מתיימרת, ובהחלט גרמה לי להפוך את הדפים בציפייה לראות מה יקרה הלאה.
הבעיה המרכזית שלי הייתה שפשוט לא הצלחתי להזדהות עם אף אחת מהדמויות שכל אחת מהן בדרכה שלה בטוחה שהיא טובה ונעלה יותר מאחרים אך לבסוף מוצאת שהיא אנושית, פגיעה ופוגעת בדיוק ככל אחד אחר, ואולי בדיוק לשם כיוונה הסופרת.
