איריס לביא
תמיד גרנו בטירה, שירלי ג'קסון
תרגום: מאירה פירון
207 עמודים
ידיעות אחרונות – ספרי חמד – טל-מאי
אז מסתבר שיש עדיין ז'אנר כזה – ספרות אימה גותית. אני לתומי חשבתי שהז'אנר הזה נכחד עם אדגר אלן פו או משהו כזה, אבל לא, מסתבר שהוא עדיין כאן, חי ובועט. למען האמת, הספר נכתב ב- 1962, אז כבר עברו לא מעט שנים מאז נכתב, אבל יד הזמן לא ניכרת בו. זהו ספר לא ארוך, קריא ושוטף שמסיימים את קריאתו ממש מהר. הסיפור נסב על מרי קתרין, מריקט, נערה בת 18 שחיה עם אחותה היפה בת ה- 28, קונסטנס, ודודן הקשיש, באחוזה יפה ומבודדת לאחר שהוריהן, אחיהן הצעיר ואשת הדוד מתו בהרעלת מזון מסתורית מספר שנים קודם לכן. בהרעלה הואשמה קונסטנס, האמונה על הבישולים במשפחה, ועד שהוכחה חפותה, נאלצה האחות הצעירה, שהייתה אז בת 12, לשהות בבית יתומים.
כל אחד מדרי הבית בהווה תמהוני במקצת וסובל מדרגה כזו או אחרת של אגורפוביה: קונסטנס לא מעזה לצאת מפתח הבית מאז טראומת המשפט שלה ומשקיעה את כל זמנה בבישול ובטיפול בדוד הזקן; הדוד עצמו, שנותר נכה כתוצאה מאותה הרעלה, עוסק באובססיביות בשחזור קורות אותו יום מר שבו מתו חלק מבני המשפחה, ומריקט, היחידה שיוצאת לכפר להביא מזון, שונאת את בני הכפר הבורים והעוינים ועסוקה בהטמנת חפצים וקמעות לצורך התגוננות מפניהם, ולמעשה עדיין תקועה במנטליות של ילדה. השגרה הזו מופרת כאשר בן דוד חמדן ונוקשה מגיע לביקור ומסרב לעזוב, ביקור שגורר בעקבותיו שורה של התפתחויות בלתי צפויות, קיצוניות ומוזרות גם הן.
הסופרת מלהטטת בלשון וניכר שזה חוזקה – היא מיטיבה להשתמש בפעלים ופעולות רגילים ויומיומיים כיד ליצור סצינות אינטנסיביות, עמוסות ורגשיות; הסצינה הראשונה בה מריקט חוזרת הביתה מהעיר, לאחר שובה מהקניות, היא לא פחות מפרק מופתי ומלאכת מחשבת בפני עצמה. בהחלט ניכר שפחדיה וחוויות האגורפוביה האישיות של הסופרת הנחו אותה בכתיבת הספר המצמרר הזה, מה שגורם לנו, כקוראים, להפוך דף אחר דף בסקרנות, אימה וציפייה לדעת מה יקרה הלאה.
המסתורין והחידה שסביבם סובב הספר – מי הרעיל את בני המשפחה ומדוע – מתגלים אט אט ומותירים את הקורא בתחושת אי נוחות ופליאה, אבל כיוון שהסופרת מפליאה לברוא עולם הזוי למחצה ומוזר שקל להישאב לתוכו, ניתן גם לקבל את הפתרון בסופו של דבר.
