איריס לביא
איש הערמונים, סרן סווייסטרופ
תרגום: דורית בריל-פולק
מודן
536 עמודים
בזירות מתח שונות בקופנהגן נמצאות גופות של נשים, אמהות צעירות, כשכפות ידיהן או רגליהן, כרותות במספר עולה, ככל שהרציחות מתקדמות. ליד כל גופה הרוצח משאיר בובה קטנה שעשויה מערמונים שעליה נמצאת טביעת אצבע. טביעת האצבע, כך מסתבר, שייכת לבתה של השרה לשירותים חברתיים, שנחטפה ונרצחה שנה קודם לכן ושגופתה לא נמצאה מעולם. על החקירה מופקדים נאיה תולין, חוקרת צעירה וקפדנית שכל רצונה הוא לעבור ליחידת הסייבר של המשטרה ומארק הס שסולק מהיורופול בעקבות כמה טעויות שעשה ונשלח לקופנהגן עד אשר יוברר מצבו.
הקורא מלווה את הרציחות המבעיתות ואת התקדמות החקירה בכמה זירות – במקומות הרצח עצמם תוך ליווי הקורבנות ברגעיהן האחרונים, בבתי המשפחות של הקורבנות לאחר הרצח, בבית השרה שחזרה זה עתה לתפקידה והיא עדיין רעועה נפשית, בתחנת המשטרה, בקרב טכנאי הזיהוי הפלילי ועוד, כך שנחשפת בפניו תמונה די רחבה של החקירה והחשודים הפוטנציאליים עד לחשיפת הרוצח ופתרון התעלומה.
הספר בנוי מפרקים קצרים, לא תמיד באותו נושא, מה שמאפשר קריאה והתקדמות מהירות ובניית מתח טובה. הספר אכן מותח וסוחף וגורם לקורא להפוך דפים בציפייה ללמוד מה מתרחש הלאה.
מספר דברים הפריעו לי תוך כדי הקריאה. קודם כל, הרציחות היו די מזוויעות, כיד המסורת הטובה על הסקנדינבים, כך שמי שרגיש מאוד – זה לא הספר בשבילו.
שנית, למרות החקירות המסועפות, המקיפות והמוקפדות שהמשטרה מנהלת – היא גם "מקפידה" להחמיץ את הפושע האמיתי בשני המקרים – במקרה החטיפה של בת השרה ובמקרי הרציחות – במין חלמאות מוזרה שכנראה כמה ראשים היו צריכים לעוף אם זה היה קורה במציאות. זה קצת פוגע באמינות אבל אולי ככה זה לפעמים, אחרת לא היו ספרי מתח.
ודבר שלישי – צמד החוקרים מתוארים כמעט אך ורק במסגרת החקירה ומעט מאוד מחוצה לה, כך שלמרות שהחוקרת היא אם יחידנית והחוקר איבד את אשתו בשריפה מספר שנים קודם לכן – אין לכך כמעט שום השפעה על הדמויות או על העלילה. גם העובדה שהם מכונים לאורך כל הספר בשמות המשפחה שלהם ולא בשמותיהם הפרטיים מקשה לקבל רושם "אנושי" או עומק אודותם, להבין באמת את ה"שריטות" והמניעים שלהם ולהיקשר אליהם. מאותה סיבה, קשה גם להבין איך ולמה הם מתחילים להיקשר זה לזה. וחבל.
יחד עם זאת, הספר העבה הזה מצליח שלא ליפול למלכודות רגשניות, להיות מותחן אפקטיבי וגרם לי בהחלט כמה ימי קריאה מורטי עצבים.
