איריס לביא
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה, מארק האדון
הוצאת מחברות לספרות
תרגום: אהוד תגרי
248 עמודים
כריסטופר בן ה- 15 חי עם אביו לאחר שאמו מתה. יום אחד הוא מגלה שמישהו הרג את הכלב של השכנה, פותח בחקירה, בניגוד לרצון אביו האוהב, ונקלע להרפתקאות ולמסע התבגרות לא שגרתי. מה שיוצא דופן ולא מוזכר ולו במילה אחת – הוא שכריסטופר הוא נער על הרצף האוטיסטי וחווה את הקשיים ואת המעלות שקשורים בדבר והספר נכתב מנקודת מבטו. כך, למשל, אנו מתוודעים לכישרונו המדהים במתמטיקה, לרתיעתו מרעש והתקהלויות, לאהבתו לתכנון ולפרטים ועוד כהנה וכהנה.
הספר כתוב בגוף ראשון, כסיפור שכריסטופר כותב ולכן מובא בפרקים קצרים מאוד (שממוספרים רק במספרים ראשוניים, כמו שהוא אוהב), מבטא היטב את תפיסת עולמו יוצאת הדופן וחושף את קשייו, את ההתמודדויות שלו ואת הניצחונות שהוא חווה.
מה שאהבתי במיוחד הוא, כאמור, שהסופר לא מציין כלל שכריסטופר על הרצף. יש אמנם אזכורים לכך שהוא לומד בבית ספר מיוחד, אבל אנחנו לומדים את זה מהאופן שבו הוא מספר את הסיפור ומתאר את עצמו. התעלומה היא לא מה שחשוב פה, אלא מסע ההתבגרות של כריסטופר, שלומד בדרך לא קלה שלא כל מה שחשב הוא נכון ושהוריו הם, מה לעשות, רק אנשים בסופו של דבר.
אני חושבת שהיום כבר לא היו כותבים ככה ספר כזה – יש עדויות רבות לספרים על ומנקודת מבטם של ילדים או בני נוער על הרצף שבהם רב הניסיון לתאר אותם כאינדיבידואלים ייחודיים ונבדלים זה מזה ולא כדמות מעט גנרית גם אם שובת לב כמו בספר הזה, אבל בתור הספר הראשון או אחד הראשונים שהתמודד עם האתגר הזה – הוא בהחלט ראוי להערכה. בנוסף, היות שהוא מאוד חסכוני ויבש ברגשות – מעין ניסיון לשקף עולם של נער אוטיסט (שלא לומר שלאוטיסטים אין רגשות כמובן) – בנקודות מסוימות דווקא היבשושיות והדיווחיות האלה שוברות ומכמירות לב.
